"מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד" זה לא אני אמרתי... זה אמר רבי נחמן מברסלב זצ"ל, והוא בטח מבין משהו ... לא? בשעתו, כשעוד לא שפר עליי גורלי להשכיל וללמוד את רזי הרוח, המשפט הזה היה מכעיס אותי. ממש מכעיס. איזו מן מצווה זו להיות בשמחה? מה, יש מישהו שלא מעוניין להיות שמח? שהרי, מי שלא שמח, אין זה בגלל שהוא מתעצל להיות שמח אלא משום שהמזל כנראה לא האיר לו פנים. איך אפשר להטיל מצווה שכזו ולצוות על מי שעצוב להיות שמח? אין בזה כל היגיון! שנים רבות חלפו מאז ששמעתי את האימרה הזו של רבי נחמן מברסלב לראשונה בחיי...
שנים שבהן חוויתי לעיתים אהבה ולעיתים חשתי בודדה.... שנים שבהן לעיתים רכשתי חברים חדשים ולעיתים התנתקו להם קשרים רבים, באותן שנים גם היו תקופות שבהן היה לי המון כסף וכן תקופות שבהן האשראי לא עבר.... המעניין הוא שלא משנה מה היה מצבי בפועל, עם אהבה או בלי אהבה, עם חברים או בלי חברים, עם כסף או בלי כסף- תמיד הרגשתי מבפנים אותו הדבר- "רק כשאני אשיג את המטרה שכרגע מעסיקה אותי אז אוכל באמת להירגע ולהיות שמחה".
אתם יכולים לנחש מה קרה לאחר מכן? לעיתים השגתי את מטרותיי ולעיתים גם לא השגתי אותן, אבל זה לא משנה כלל ועיקר, כי גם כאשר הייתי משיגה את מטרותיי, ה"אושר" שהגיע לתקופה בת שבועות ספורים התפוגג לאחר מכן כלא היה, המוח המשיך לעבוד בשצף קצף "עכשיו, נותרה לי עוד מטרה, ורק לאחר שאשיג גם אותה, אוכל באמת להירגע ולהיות שמחה", וכן הלאה וכן הלאה. שום השגת מטרה לא באמת השביעה אותי, שום השגת מטרה לא משביעה היום באמת אף אחד. קצת מצחיק לא? לראות בהווה אך ורק אמצעי להשגת מטרה מסויימת, מטרה שתמיד נמצאת בעתיד המושלך. ולזה בדיוק התכוון רבי נחמן מברסלב.
אנחנו חושבים שהאושר שלנו תלוי בנסיבות חיצוניות כמו אהבה, הכרה במי שאנחנו, נישואין, מראה חיצוני וכו' .. אבל אני כאן כדי להגיד לכם שזה לא נכון. האושר שלנו מגיע ממקום הרבה יותר עמוק- מההוויה שלנו. כדי להתחבר להוויה שלנו עלינו להגיד "כן" לרגע הנוכחי, להווה. אני יודעת עכשיו אתם בטח חושבים בליבכם "איך אני אמור להגיד "כן" לרגע הנוכחי אם אני נמצא במקום לא טוב בחיי?" ואני אשיב שזה בסדר לרצות לקדם את עצמכם למקום אחר בחיים, לתכנן תוכניות ולנסות להניע דברים, אבל כל זאת תמיד תוך מתן כבוד ותשומת לב לרגע הנוכחי. כשאתם כועסים אתם בעצם אומרים לה' יתברך "לא! אני לא מסכים איתך! הדברים לא מסתדרים כמו שתיכננתי!".... עם כל הכבוד לנו.... מי אנחנו? האם אנחנו יודעים טוב יותר מה' יתברך מה האופן הכי נכון שבו הדברים צריכים לקרות? כמו שלפרח יש את קצב הצמיחה שלו, כך גם לכל דבר אחר בחיים.
שימו מבטחכם בה' שהדברים קורים בדיוק כפי שהם צריכים לקרות. בטחו בה', הוא לא נגדכם, הוא לחלוטין איתכם. הוא חלק מכם ואתם חלק ממנו. אתם אולי שכחתם שאתם חלק משלם אבל השלם לא שכח אתכם. נסו להכיר באופן עמוק בכך, שהרגע הנוכחי הוא כל מה שאי פעם יהיה לכם. הפכו את הרגע הזה למוקד העיקרי של חייכם. עד כה חייתם בזמן וביקרתם בהווה רק מדי פעם. העתיקו את משכנכם להווה ובקרו רק ביקורים קצרים בעבר ובעתיד, רק כשזה נדרש להתמודדות עם היבטים מעשיים בחייכם.
אם רבנו נחמן מברסלב היה כאן כעת הוא היה אומר לנו: תמיד אמרו "כן" לרגע הנוכחי. מה יכול להיות חסר תוחלת ובלתי שפוי יותר מליצור התנגדות פנימית לדבר שכבר קיים? מה יכול להיות יותר מהתנגדות לחיים עצמם, המתקיימים תמיד עכשיו? הכנעו לקיים. אמרו "כן" לחיים- והיווכחו כיצד החיים לפתע מתחילים לפעול למענכם, במקום נגדכם.
זה נחמד כשיש אהבה, הרבה כסף בחשבון הבנק, חברים, הכרה, מראה חיצוני נאה, אבל כל הנ"ל הם לא תנאים להרגשת תחושת אושר פנימית. התחושה היא מבפנים ולא מבחוץ. ורבי נחמן מברסלב צדק, זו אכן מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד.