פורים שמח: מלך התחפושות כל השנה זה הקדוש ברוך הוא
אנשים נוטים לייחס לחג הפורים הרבה הוללות ומעט חשיבות, לפחות מבחינת המסר הרוחני היהודי שמקפל בתוכו החג הזה. הרי איך נעריך ונתייחס בכובד ראש לחג שמנחה אותנו לשתות "עד לא ידע"? מרגיש קצת כמו חג שקורא לפורקן, כאילו אומר "יהודים יקרים, אחרי כל העבודה הסיזיפית שלכם לאורך החורף הקשה הזה, באתי. ואצלי... אצלי אפשר באמת להתפרק... לית דין ולית דיין, נכון שאני אח על מלא?" אני לא מאשימה אף אחד שזה הרושם שהתקבל אצלו על חג הפורים.
גם אני עד לפני שנים ספורות התייחסתי לחג הזה כמו לסלקטור ממש נחמד שעומד בפתחו של מועדון שווה בתל אביב. הכל התחיל להשתנות כששמעתי בדרך אגב, במהלכו של שיעור תורה, שחג הפורים הוא אחד החגים הכי רוחניים מכל החגים שקיימים ביהדות.
אבל תודו שאם חושבים על כך לעומק, זה לא מפתיע במיוחד, אה? הרי המציאות מוכיחה לנו שאחד הדברים שהקדוש ברוך הוא, הכי אוהב לעשות, זה להתחפש. ולא רק בפורים.
למעשה, הקדוש ברוך הוא, הוא מלך התחפושות. בכל השנה, בכל המקומות, בכל המצבים, כל הזמן. הוא עוטה על עצמו את התחפושת של השמש, ושל הלבנה, של הצמחים, הפרחים, הגשם ובעלי החיים. הוא לעיתים סופת רעמים מטלטלת ולעיתים הוא פרפר צבעוני שמתיישב לו בנחת על עלה כותרת. הוא מתחפש קצת אליי וקצת אלייך, והוא גם יכול לעטות על עצמו לבוש פחות "אטרקטיבי", של עוני ותאונות וקשיים. אבל לא צריך להתרגש, אלו רק המסיכות שלו. הוא עוטה על עצמו ומחליף מלבושים כהרף עין... איך הקדוש ברוך הוא יכול להמעיט בערכו של החג שאותו הוא חוגג בכל ימות השנה?
שימו לב שהקדוש ברוך הוא, לכאורה כלל אינו מוזכר במגילת אסתר. "שיאה" של המגילה, הוא כשנופל הפור שהטיל המן הרשע כדי לקבוע את המועד שבו יבוצע טבח ביהודים. אולם בעקבות רצף אירועים אשר מתואר במגילה, התהפך הגלגל ומזימתו של המן הרשע סוכלה וסופו היה שהרגוהו בתלייה.
לכאורה, פור חמוד כזה... מקרי כזה... כמו כל הדברים המקריים שאופפים אותנו. כמו זכייה של מישהו בווינר, או שיחת טלפון מחבר וותיק, מכונת הכביסה שהתקלקלה לה לפתע... המון "מקריות" שפוגשת אותנו בכל רגע במהלך היום. אולם, חכמת הקבלה מלמדת אותנו כי בתוך מגילת אסתר אנו חשופים בדיוק למסר ההפוך.
אנו למדים כי ה' נגלה ומשגיח על כל פרט ופרט בעולם, בכל רגע נתון. כפי שנזכר בגמרא, בתלמוד בבלי- מסכת שבת "יושב הקדוש ברוך הוא וזן מקרני ראמים ועד ביצי כינים!", והכל בהסתר עצום, כאשר הדאגה לכל פרט ופרט מצויה אך ורק תחת השגחתו.
הרב קרליבך מבאר כי שם ה' לא מופיע כלל במגילה, משום שה' הוא זה שכביכול מספר את המגילה. הוא כ"כ בפנים שאין צורך שהוא יופיע. זהו הקניין שזכינו לקנות בפורים, להבין ש-ה' בתוך המגילה. ובתוך כל העולם הזה בכלל. גם אם הוא לא נראה כלל בעניים רגילות.
לעניות דעתי חג הפורים הוא החג הכי חשוב. כי הוא החג שבאמצעותו אנו יכולים לתפוס "כמו שצריך" את הנהגתו של ה'. לתפוס שכשהשמש זורחת זה דבר ה', שזה שאדם יכול לראות זהו נס מאת ה'. שהאדם מסוגל ללכת זה חסד ה'. התובנות הללו אלו הגילויים שהתגלו לעם היהודי בפורים. ולכן אנו קוראים את המגילה, שהיא מגלה לנו ה' שמסתתר מאחוריה. מגילה בחילוף אותיות זה גלימה, וכמו שגלימה מכסה את האדם שמאחוריה, כך המגילה מסתירה את ה' שמאחוריה.
הגימטריה של המילה הטב"ע היא 81, וכן המילה אלהי"ם היא 81, משום שהטבע הוא הגילוי של ה'. וזהו גילוי שהתגלה בפורים. בל נשכח כי התחפושת מגיעה מהמילה "חיפוש", ומאחורי כל "תחפושת" שעוטה על עצמו הקדוש ברוך הוא, מצויה המטרה שלשמה הוא התחפש- והיא עבודת החיפוש שעלינו לעשות על מנת למצוא אותו תחת כל תחפושותיו.
חג פורים שמח
אביה
