מדרשה של ברסלב: מה למדתי על עצמי עד כה מאז שנכנסתי למדרשה
אני חייבת לציין שבהתחלה הרעיון של להיכנס למדרשה ממש עורר בי אנטי. למה אני, צריכה בגיל 30 אחרי שכבר הספקתי דבר או שניים בחיים לעזוב את הכל, לעלות לירושלים ולגור שם עם עוד מי יודע כמה בנות בתנאי פנימייה?
לקח זמן (המון זמן) עד שאמרתי לעצמי "מה זה משנה מה **את** רוצה, משנה מה ה' רוצה" ... ואז נפלה לי התובנה שה' רוצה שאעבור למדרשה כי שם אתפתח מבחינה רוחנית הרבה יותר טוב ומהר מאשר בבית ובסביבה הנוחה והמוכרת שלי... וכך ארזתי את הפקלאות והגעתי למקום חדש ולפרק חדש בחיי
אני רוצה לשתף שאני כבר חצי שנה במדרשה ואין יום שבו לא למדתי משהו חדש על ה', על העולם, ועל עצמי. אבל הדבר הכי יפה שגיליתי על עצמי הוא שהתשובה מצליחה לפרק לי, שלב אחר שלב, הרבה ממידת הגאווה (ברוך ה').
פתאום כל ה"אני" הזה, הכבד, המעייף, הלא שבע הזה, שצריך כל הזמן לטפח אותו ולדאוג לו ולהאכיל אותו, שירגיש מכובד ובעל ערך, פתאום הוא מתחיל להתמוסס... האגו כמובן דוחה בשאת נפש את הרעיון הזה, הרי האגו רוצה לגדול, לפרוץ, להצליח. קשה לו מאוד עם הרעיון הזה שלא "כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה".
חיל? הצלחה? מישהו אי פעם ביקש מאיתנו להצליח בכלל? אלו כבר הדאגות של השם יתברך... כל העבודה שלנו וכל הדאגות שלנו בעולם הזה צריכות להתמקד בדבר אחד ויחיד- ביגיעה שלנו. זהו. בהתחלה זה היה לי ממש מוזר, כי הרי יש לנו קילומטרז' של הצלחות וכישרונות שאנחנו מזוהים איתם, וממש לא בא לנו להיפרד מהם או לפחות להבין שהם לא באמת שלנו. (כל אחד הוא קצין/ רואה חשבון/ ספורטאי מצטיין/טוב בעסקים/בשלנית טובה)- אבל כל זה לא שלנו... זה כישרונות או חכמות או מזל (או גם וגם) שנתן לך הקדוש ברוך הוא ברוב טובו.
אלו מתנות שקיבלנו מהבורא שלנו. ומגיעה לו תודה ענקית על כך. אחרי שמתחילים להתרגל לרעיון הזה... פתאום יורדות מלא משקולות מהלב. אני כבר לא אביה עורכת הדין שצריכה להוכיח משהו לעצמה ולעולם אני סתם עוד איזה אביה אחת שחוטפת מצווה פה, קוראת תהילים שם, משתדלת לעשות מה שהיא יכולה כדי להיות טובה יותר לזולת, למשפחה שלה, לעצמה וכמובן לעבוד את הקב"ה נאמנה.
האם האביה הזאת מצליחה? וואלה לא יודעת... אני מאוד מקווה... אבל אלו כבר הדאגות של "מישהו" אחד בסיפור הזה :) כי אני אחראית רק להשתדלות
אני כל כך שמחה שנכנסתי למדרשת 'אור החמה' ולו רק בגלל התובנה הזו. כמה מעייף היה כל החיים לנסות ולהיות מוצלחת. איזה כיף שפשוט אפשר להיות אני, ובאופן פרדוקסלי- להיות מי שאתה זה הדבר הכי מוצלח בעולם!
תודה למדרשת אור החמה, לרב שמואל שטרן היקר, ולכל צוות המדרשה המהמם שעזר ועוזר לי בכל יום למצוא עוד חלק מעצמי שהלך לו לאיבוד. אני אוהבת אתכם
