מדרשה לחוזרות בתשובה: כשעושים תשובה מגלים את פַּרְעֹה הפנימי שנמצא בתוך כל אחד ואחת מאיתנו
"וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה--מִי יְהוָה אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ, לְשַׁלַּח אֶת-יִשְׂרָאֵל: לֹא יָדַעְתִּי אֶת-יְהוָה, וְגַם אֶת-יִשְׂרָאֵל לֹא אֲשַׁלֵּחַ"
אחת מבין מושכלות היסוד של חכמת הקבלה, היא כי ספר התורה הוא לא רק ספר סיפורים. הסיפורים התנ"כיים הינם בין היתר, ביטויים פיזיים של מהלכים אנרגטיים ותנועות תודעתיות בנפש האדם. למשל- בתורת החסידות מוסבר, כי מרכזיותה של יציאת מצרים נובעת מכך, שהיא ממחישה ומסמלת את מהות חיי האדם בעולם הזה ואת מטרת ירידת נשמתו למטה.
מצרים, היא מלשון מיצר והגבלה, דהיינו, ההגבלות של הנפש שלנו ששולטות עלינו ואנחנו משועבדים להן. או אם תרצו "היצר הרע" שמתגלם באופן שונה ומורכב אצל כל אחד ואחת מאיתנו. – כשעושים תשובה כנה, פתאום צפים מולנו כל המקומות שבהם אנחנו עושים עבירות מתוך סוג של חוסר שליטה.
כל מקום בנפשנו שבו אנו חסרי שליטה- זה סימן שהיצר הרע תפס אותנו שם, והוא ממש לא מתכוון לשחרר אותנו בקלות מאחיזתו.
חשוב שנבין, היצר הרע יודע בדיוק מהן נקודות החולשה שלנו ושם הוא תוקף. החכמה האלוקית סידרה את הדברים כך שתפקידו של היצר הרע הוא לשמש מעין קטליזטור (זרז) עבורנו כדי שנשלים במהרה את התיקון שלנו כאן בעולם הגשמי, והרבה חוזרים וחוזרות בתשובה מצליחים לשים לב לזה בחוש ממש.
לדוגמא: אם אדם מסוים מרגיש שהוא לא מצליח לשלוט על כעסו, זה סימן שהיצר הרע קיבל משימה לתקוף אותו דווקא שם- להפגיש אותו עם שלל מצבים שבהם הוא מאבד שליטה מרוב כעס ולאחר מכן מתבייש בעצמו- זה סימן לכך שנשמת אותו אדם צריכה להשלים תיקון של שליטה על מידת הכעס...
כמובן שהדברים מורכבים הרבה יותר וישנן שלל תרכובות אנרגטיות שליליות שמאפיינות כל נשמה ונשמה לפי מדרגתה, ואותן היא צריכה לתקן. סיפור יציאת מצרים, אם כן הוא הסיפור שמסמל את ההשתחררות האישית מהמיצרים הפנימיים ומהכוחות השליליים שאנו משועבדים להם "בעל כורחנו". אז איך משתחררים מהיצר הרע? הרי בני ישראל לבסוף אכן הצליחו לצאת ממצרים... סימן שהתורה מסמנת לנו שהשינוי הוא אפשרי.
אחד מהדברים המעניינים שנזכרים בפרשת "בוא" הוא שהיא נפתחת במילים הבאות: "וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בֹּוא אֶל פַּרְעֹה כִּי אֲנִי הִכְבַּדְתִּי אֶת לִבּוֹ וְאֶת לֵב עֲבָדָיו לְמַעַן שִׁתִי אֹתֹתַי אֵלֶּה בְּקִרְבּוֹ." אחת השאלות המרכזיות של המפרשים של הפסוק היא, מדוע אמר ד' למשה "בוא" אל פרעה במקום לומר לו "לך" אל פרעה? הרי תחבירית, יותר הגיוני לומר לו "לך". וכאן טמון הרמז הראשון לתחילת הגאולה הפרטית שלנו.
כשאומרים למישהו "לך אל פלוני"- זה בדרך כלל אומר "גש אליו, תעשה את המטלה שלשמה באת ותסיים", לעומת זאת המילה "בוא" מבטאת משהו אחר- "בוא אל פלוני", משמעו, תיכנס אליו, לחדרי ליבו, אל תקיים איתו שיח שטחי, אל תדבר איתו גבוהה, בוא אליו- תדבר את השפה שלו, תבין אותו, תנסה להזדהות איתו, תנסה לדבר אל הלב שלו.
וכאן טמון סוד תחילת תיקון היצר הרע- אנחנו צריכים לבוא למקומות שבהם היצר הרע שולט בנו. ממש לבוא אליהם. להבין למה קשה לי שם? להזדהות עם הקושי שלי, כי ברגע שניכנס לשורש העניין נבין שההתנהגויות הבעייתיות שלנו הן רק סימפטום למשהו פנימי שלנו שאפשר להשתחרר ממנו אם נסכים לבוא אליו. אולי יהיו לו דברים לא נעימים לומר לנו, אולי בהתחלה הוא לא ירצה להקשיב ואולי הוא יבהיר לנו שהוא ממש לא כאן כדי לנהל איתנו משא ומתן. אבל אנחנו נבוא.
מי יתן ונשתחרר מהפרעה הפנימי שלנו במהרה ונגיע לגאולה שלמה
אביה
