בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת: מדרשת אור החמה לחוזרות בתשובה
אם נביט היטב על מהלך חיינו נשים לב שעל כל אחד ואחת מאיתנו נכתב הפסוק הזה. יעקב אבינו מודה על כל העזרה אלוקית שהשם שלח לו ונזכר איך פעם הוא בקושי עבר את נהר הירדן לבדו, ואילו היום הוא בעל 2 מחנות גדולים ומלאים בכל טוב.
כל אחת זוכרת איך היא התחילה לחזור בתשובה ו'בקושי חצתה את נהר הירדן' לבדה ואילו היום, אחרי שהשם יתברך השגיח ועודנו משגיח עליה בכל רגע ורגע, לפתע, מבלי לשים לב היא רואה שהיא כבר בעלת 'שני מחנות'.
במהלך התשובה שלנו וההתקרבות לכל מה שאמיתי, תמיד מגיע הרגע הזה שבו השאלה לגבי מעבר למדרשה לבנות עולה. איך נזנח את כל מה שמוכר בחיינו לטובת מגורים במקום מרוחק ועתיד לא ברור? יש הבדל בין להתחזק בבית בסביבה הנוחה והמוכרת, לעומת התחזקות ועבודת השם במקום חדש ולא ידוע.
אני מניחה שעמוק בפנים כל אחת יודעת שהיא מאוד רוצה לעשות את הצעד הזה וזה הכי טבעי שהיא גם חוששת. אבל לא לחינם יעקב אבינו מזכיר לעצמו היכן הוא התחיל ואיפה הוא עומד היום בזכות השגחתו ואהבתו של השם יתברך. והוא מוסיף ומבקש ממנו "אל תעזוב אותי גם עכשיו שאני בעל 2 מחנות"- "הצילני נא".
כל עוד שאנחנו הולכות בדרך האמת, אין לנו *באמת* ממה לחשוש. השם קרוב אלינו יותר ממה שאנחנו מתארות לעצמנו. הוא קרוב אלינו הרבה יותר כשאנחנו עושות צעדים למען הקדושה, כמו בשעת תפילה... במהלך שמירת השבת... וגם כשאנחנו מחליטות לעבור למדרשה. ואגב- ממילא בין אם נפחד לעשות את השינוי (כל שינוי) ובין אם לאו- הוא יגיע בכל מקרה.
זה לא משנה אם השינוי הוא מעבר למגורים במדרשה לבנות, או להחליט להתלבש צנוע, או להתפלל בכל יום או לשמור שבת. אם את קוראת את הכתבה הזו אז השינוי שלך כבר התחיל, והוא השינוי הכי יפה שיכול היה לקרות לך :)
וחשוב גם לזכור, שכל דבר שאנו עושות למען הקדושה, הוא דבר שיוליד לנו מציאות חיובית לבסוף בין כה וכה, כך שאין מצד האמת סיבה לחשוש ממעבר למדרשה. כל מה שנעשה למען התחזקות בעבודת ה', יביא את האמת והטוב לחיינו בהכרח.
אביה
